Vayedaber

תַּמָּן תַּנִּינָן. מֵאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינָן מִצְטָֽרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגּוֹרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגּוֹרֶן הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. אִם כֵּן לָמָּה אָֽמְרוּ. שָׁלֹשׁ גָּרְנוֹת לְמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגּוֹרֶן מוּתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט. הִגִּיעָה הַגּוֹרֶן לֹא יִשְׁחוֹט. וְאִם שָׁחַט פָּטוּר: אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֶרֶת. מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ לֹא כְחֶנֶט וְלֹא כִשְׁלִישׁ. אִין תֵּימַר כְּחֶנֶט. נִיתְנֵי כָּל הַמְעוּבָּרִים מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בָאֱלוּל. אִין תֵּימַר כִּשְׁלִישׁ. נִיתְנֵי כָּל הַנּוֹלָדִים עַד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בּוֹ. רִבִּי שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כִּשְׁלִישׁ עָשׂוּ אוֹתוֹ. כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מְחוסַּר זְמַן נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי שַׁמַּי. אָמַר לֵיהּ. אַתַּה אָמַרְתָּ הָדָא מִילְּתָא. וְהָא תַנִּינָן. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. הָאֱלוּלִיִּים מַתְעַשְּרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: לֹא אֲפִילוּ נוֹלַד עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. אִית לָךְ מֵימַר בֶּן עַזַּאי כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא כְרַבָּנִן הִיא. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר עַל דְּרַבָּנִן. מַנִּיחָן וּמְעַשְּׂרָן לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְהֵן מִתְעַשְּׂרִין עִם בְּנֵי שְׁנָתָן. כֵּן אַתְּ אָמַר עַל דְּבֶן עַזַּאי. מַנִּיחָן לַגּוֹרֶן הַבָּא וְהֵן מִתְעַשְּׂרִין עִם בְּנֵי אֱלוּל. אָמַר רַב חוּנָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. יָמִים שֶׁהַבְּכוֹר מְחוסַּר זְמַן בָּהֶן עוֹלִין לוֹ מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי יוֹנָה אַבָּא שְׁמַע לָהּ מִן הָדָא. כָּֽל הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָֽרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַֽיי אֱלֹהֶ֑יךָ. הָכֵיצַד. מִשְּׁעַת לֵידָתוֹ אַתְּ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה.

תַּמָּן תַּנִּינְן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר 5b הָאֱלוּלִיִּים מִתְעַשְּרִין בִּפְנֵי עַצְמָן׃ אָמַר רַב חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְרִבִּי מֵאִיר. עַד כָּאן הֵן מִתְמַצּוֹת לֵילֵד מְן הַיְּשָׁנוֹת. מִיכָּאן וָהֵילַךְ הֵן מַתְחִילוֹת לֵילֵד מִן הַחֲדָשׁוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים | הַצֹּ֗אן אֵילּוּ הַבְּכִירוֹת. וַֽעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ בָ֑ר אֵילּוּ הָאֲפֵילוֹת. יִ֝תְרֽוֹעֲע֗וּ אַף יָשִֽׁירוּ׃ אֵילּוּ וָאִילּוּ נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. אָמַר בֶּן עַזַּאי. הוֹאִיל וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ יְהוּ הָאֱלוּלֵייִם מִתְעַשְּרִין בִּפְנֵי עַצְמָן׃ הָא כֵיצַד. נוֹלַד לוֹ חֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בָאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי אֵינָן מצְטָֽרְפִין. נוֹלַד לוֹ חֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. [זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁבֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה לוֹ לְרִבִּי עֲקִיבָא]. וּבֶן עַזַּאי מַכְרִיעַ עַל דִּבְרֵי תַלְמִידָיו. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שֶׁכֵּן נֶחְלְקוּ עָלֵיהָ אָבוֹת הָעוֹלָם. מָאן אִנּוּן אָבוֹת הָעוֹלְם. תַּנֵּי רִבִּי יוֹנָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה לְרִבִּי עֲקִיבָה. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. [הוֹאִיל וְאֵלּוּ אָמַר כֵּן וְאֵלּוּ אָמַר כֵּן. רִבִּי אָבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי. עַל הַחֲלוּקִין אֲנוּ מִצְטָעֲרִין אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלוֹק עָלִינוּ אֶת הַשָּׁוִין. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה לְרִבִּי עֲקִיבָא. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ.] אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלוֹק כול'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. בפ''ט דבכורות וגרסי' להא עד סוף הלכה לעיל בריש פרק ג' דשקלים ושם מפורש ע''ש:

לַשְּׁמִיטִּין מְנַיִין. מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע שָׁנִי֖ם תַּֽעֲשֶׂ֥ה שְׁמִיטָּה: מַה שָׁנִים מִתִּשְׁרֵי אַף שְׁמִיטִּין מִתִּשְׁרֵי. לְיוֹבִילוֹת מְנַיִין. וְסָֽפַרְתָּ֣ לְךָ֗ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתוֹת שָׁנִ֔ים שֶׁ֥בַע שָׁנִי֖ם שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים. מַה שָׁנִים וּשְׁמִיטִּין מִתִּשְׁרֵי אַף יוֹבִילוֹת מִתִּשְׁרֵי. הָתִיבוֹן. וְהָֽכְתִיב וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י וגו'. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שָׁױִן וְלֹא יְהֵא חוֹדֶשׁ אֶחָד נֶחֱלַק לִשְׁתֵּי שָׁנִים. הָתִיבוֹן. וְהָתַנִּינָן. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן. כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ: הֲרֵי אֵין כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שָׁוִין. וְחוֹדֶשׁ אֶחָד נֶחֱלַק לִשְׁתֵּי שָׁנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והתנינן באחד בשבט וכו'. ולב''ה דאמרי בט''ו בו א''כ הרי אין כל חדשי השנה שוין וכו' ולא משני הכא מידי:

כדי שיהו כל חדשי השנה שוין. לפיכך קבעוה לומר באחד בתשרי ר''ה ליובלות ומר''ה הוא דחייל יובל שלא יהא חדש אחד נחלק לב' שנים אם לא יתחיל היובל עד י' בחדש:

התיבון והכתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים וגו' וא''כ בעשרה בתשרי היא:

מה שנים. מנינן מתשרי כדאמרן אף לשמיטין המנין מתשרי וכן ליובלות וכו' דילפינן שנים שנים:

הלכה: שָׁנִים מְנַיִין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַת֭ הַשָּׁנָֽה: אֵי זֶהוּ חוֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַג וּתְקוּפָה וְשָׁנָה יוֹצָא בוֹ. אֵי זֶה זֶה. זֶה תִשְׁרֵי. אִין תֵּימַר טֵבֵת. אִית בָּהּ תְּקוּפָה וְלֵית בֵּיהּ חַג וְאָסִיף. אִין תֵּימַר נִיסָן. אִית בָּהּ תְּקוּפָה וָחָג וְלֵית בֵּיהּ אָסִיף. אִין תֵּימַר תַּמּוּז. אִית בָּהּ תְּקוּפָה וְאָסִיף וְלֵית בֵּיהּ חָג. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה תִשְׁרֵי. אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וִיהֵא תַמִּוּז. אֲמַר לוֹן. כָּתוּב בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י וְאַתּוֹן אָֽמְרִין הָכֵין. אָֽמְרִין לֵיהּ. וִיהֵא תַמּוּז. אֲמַר לוֹן. מִיכָּן וְהֵילַךְ עַל שְׁמוֹת חֲדָשִׁים אַתֶּם רָבִים עָלַי. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה. שְׁמוֹת חֳדָשִׁים עָלוּ בְיָדָם מִבָּבֶל. בָּרִאשׁוֹנָה בְּיֶ֥רַח הָאֵיתָנִים. שֶׁבּוֹ נוֹלְדוּ אָבוֹת וָמֵתוּ אָבוֹת נִפְקְדוּ אִמָּהוֹת. בָּרִאשׁוֹנָה בְּיֶרַ֣ח בּ֗וּל. שֶׁבּוֹ הֶעֱלָה נוֹבֵל וְהָאָרֶץ עֲשׂוּיָה בוּלוֹת בּוּלוֹת. שֶׁבּוֹ בוֹלְלִים לַבְּהֵמָה מִתּוֹךְ הַבַּיִת. בָּרִאשׁוֹנָה בְּיֶרַח זִיו. שֶׁבּוֹ זִיווֹ שֶׁלְעוֹלָם. הַצְּמָחִים נִיכָּרִין וְהָאִילָנוֹת נִיכָּרִין. מִיכָּן וְהֵילַךְ וַיְהִ֣י | בְּחוֹדֶשׁ נִיסָ֗ן שְׁנַ֥ת עֶשְׂרִ֛ים. וַיְהִ֤י בְחוֹדֶשׁ כִּסְלֵיו֙ שְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים. בַּחוֹדֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֖י הוּא חוֹדֶשׁ טֵבֵ֑ת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אַף שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עָלוּ בְיָדָן מִבָּבֶל. בָּרִאשׁוֹנָה וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן הַשְּׂרָפִ֔ים. שְׂרָפִ֙ים עוֹמְדִים מִמַּ֨עַל֙ ל֔וֹ. מִיכָּן וְהֵילַךְ וְהָאִ֣ישׁ גַּבְרִיאֵ֡ל. כִּ֥י אִם מִיכָאֵ֖ל שַׂרְכֶֽם׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אף שמות המלאכי'. שאנחנו אומרים היום עלו בידם מבבל שבראשונים לא מצינו אלא סתם מלאך ה' ויעף אלי אחד מן השרפים וכו':

מכאן ואילך. מצינו בכתובים ויהי בחדש ניסן וכו':

שבו זיוו של עולם. הוא אייר:

בולות בולות. מקומות חלולין ושבו בוללין מאכל לבהמה מתוך הבית שכבר אין מצוי בשדה:

בירח בול. הוא מרחשון שבו העלה נובל מן האילנות:

אמרין ליה ויהא תמוז. דאפי' כן אנן שואלין ויהא תמוז אז הבין ר' יונה קושייתם שהן שואלין על שם החדש דמנא לך דחדש השביעי נקרא תשרי דאימא שמו הוא תמוז והיינו דאמר לון מכאן ואילך הבינותי שעל שמות החדשים אתם רבים כלומר מריבין עלי דלמה נקרא שמו תשרי ויהא תמוז שמו אבל היינו דאמר ר' חנינא דאף שלא מצינו שמות החדשים מפורשים בתורה מ''מ כך קבלנו ומצינו ששמות החדשים עלו בידם מבבל בשעה שעלה עזרא עמהן שלאח''כ תמצא שמות החדשים שאנחנו קוראים מפורשין המה בכתוב שבראשינה היו אומרים בירח האיתנים וכו' הכתוב אצל שלמה דלמ''ד בניסן נולדו אבות הוא ניסן ולמ''ד בתשרי הוא תשרי והאתנים לישנא דתקיפי הוא:

אמרין חברייא קומי ר' יונה ויהא תמוז. וכסבור היה ר' יונה ששואלין על ר''ה ועל החג דאימא לך דחג האסיף בצאת השנה על תמוז הוא נאמר דהשתא אית ביה נמי שלשתן ולפיכך השיב להן בלשון תמיה כתיב בחדש השביעי ואתון אמרין הכין הא כתיב בפרשת אמור אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' וגו' ואיך ס''ד שיהא תמוז:

כתוב אחד אומר וכו'. במשפטי' כתיב בצאת השנה ובפ' כי תשא כתיב תקופת השנה ואיזהו חדש שיש בו אלו הג' חג ותקופה ואסיף והשנה שעברה יוצאת בו ומתחיל שנה אחרת הוי אומר זה תשרי דאם תאמר טבת וכו' וא''ת ניסן דאית ביה חג ותקופה אבל לית ביה אסיף ואם תאמר תמוז דאית ביה תקופה ואסיף וזהו מקציר חטים שביכורי קציר חטים היא בסיון כדכתיב וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חטים ואסיף שלהן בתמוז אבל לית בי' חג ועל כרחך איזה שיש בו כולן זה תשרי:

גמ' שנים מנין. שר''ה שלהן תשרי:

משנה: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִיטִּין וְלַיּוֹבֵילוֹת וְלַנְּטִיעָה 6a וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''ה לאילן. לענין מעשר שאין מעשרין פירות שחנטו קודם ט''ו בשבט על הפירות שחנטו לאחר ט''ו בשבט וכן נמי לענין שני המעשרות ששני שנים הראשונים של שמיטה מעשר ראשון ומעשר שני ובשנה הג' נוהג מעשר עני תחת מעשר שני ואותן פירות שתנטו מר''ה של שנה הג' עד ט''ו בשבט עדיין תורת שנה שניה עליהן ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני ומכאן ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני בשנה הזאת ובאילן אזלינן בתר חנטה:

ולירקות. למעשר ירק שאין תורמין ומעשרין מן הירק הנלקט לפני ר''ה על הירק שנלקט לאחר ר''ה ותני התנא לירקות שמעשר שלהן מדרבנן ומכ''ש לדברים שמעשרותיהן מדאורייתא ודתני ירקות בלשון רבים משום דתרי גווני ירק הן כדתנן גבי גורנן הירק הנאגד משיאגד ושאינו נאגד משילקט כל צרכן:

ולנטיע'. משעת נטיעה וכלומר שאין מונין מר''ה לר''ה אלא ל' יום בשנה חשובין שנה והוא שתקלוט הנטיעה קודם ל' יום וסתם קליטה לכל האילנות ב' שבתות נמצאת למד שהנוטע ארבע וארבעים יום קודם ר''ה עלתה לו שנה ואעפ''כ הפירות של נטיעה זו שחנטו לאחר ר''ה של שנת השלישית אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט ואע''ג שזהו כמו שעברו עליהן ג' שנים שלימות שהרי הג' יום שלפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפ''ה אסורין הן משום ערלה עד ט''ו בשבט לפי שאחד בתשרי ר''ה היא לנטיעה דוקא וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכן הפירות שחנטו אחר ר''ה של שנת הרביעית אסורין הן משום רבעי עד ט''ו בשבט וצריכין פדיון כדין נטע רבעי וכדילפינן לה מקראי דכתיב ג' שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש וגו' ודרשינן וי''ו מוסיף על ענין ראשון שלפעמים יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה רביעית שלו וכגון זה שלא יצא מדין ערלה עד ט''ו בשבט ואז יש לו דין רבעי להפירות שחנטו אח''כ ומותרין בפדיון וה''נ דרשינן לקרא דאבתריה ובשנה החמישית תאכלו את פריו דוי''ו מוסיף אדלעיל שלפעמים דין רבעי לו אף בשנה החמישית וצריך פדיון לאותן שחנטו מקודם ט''ו בשבט וכל זה דוקא לפירות נטיעה זו אבל אם נטע פחות משלשים יום לפני ר''ה ואינן נחשבין לו שנה אז כשיגיע אחד בתשרי מונין לו ג' שנים שלימות מיום ליום לערלה וכן הוא לרבעי:

ולשמיטין וליובלות. שמשנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה:

מתני' באחד בתשרי ר''ה לשנים. לדין השנים שהקב''ה דן בתשרי את כל באי עולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה מר''ה נידון מה יהא בסופה וממאי דתשרי הוא דכתיב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר''ה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source